מתי קרה נס פורים? סיפור המגילה והאירועים ההיסטוריים המלאים

נס פורים מהווה אחד מהאירועים המכוננים בהיסטוריה היהודית, סיפור של הצלה מופלאה בתקופה קריטית של הגלות. האירוע המרכזי בסיפור פורים התרחש בשנים ג’תד-ג’תה (355-356 לפני הספירה הנוצרית), בתקופה המשמעותית שבין חורבן בית המקדש הראשון לבניית בית המקדש השני. הסיפור המרתק של אסתר המלכה, מרדכי היהודי והמן הרשע מתרחש באימפריה הפרסית בתקופת שלטונו של המלך אחשוורוש. במאמר זה נצלול לעומק אל מועד התרחשות נס פורים, נבחן את הרקע ההיסטורי, את השתלשלות האירועים שהובילו לנס הגדול, ואת המשמעות העמוקה של החג עבור העם היהודי לדורותיו. נלמד מדוע הוסיפו חז”ל את פורים ללוח השנה היהודי, ומדוע חג זה נותר רלוונטי ומשמעותי גם כיום, אלפי שנים לאחר התרחשותו.

הרקע ההיסטורי של נס פורים

כדי להבין באופן מלא את משמעות נס פורים, עלינו להכיר את התקופה ההיסטורית בה התרחש. האירועים המתוארים במגילת אסתר התרחשו בתקופה קריטית בהיסטוריה היהודית – בין חורבן בית המקדש הראשון לבניית בית המקדש השני.

הבית הראשון נחרב בשנת 586 לפני הספירה בידי נבוכדנצר מלך בבל. לאחר נפילת בבל בידי כורש מלך פרס, ניתן ליהודים האישור לשוב לירושלים ולבנות מחדש את בית המקדש. אולם, בניית הבית השני הושלמה רק בשנת 516 לפני הספירה.

נס פורים אירע בדיוק בתקופת הביניים הזו, בשנים ג’תד-ג’תה (355-356 לפני הספירה), כאשר האימפריה הפרסית שלטה בעולם העתיק. לפי המסורת היהודית, אחשוורוש החל למלוך בשנת 3392 לבריאת העולם (368 לפני הספירה), והאירועים המתוארים במגילה התרחשו בשנה השלישית למלכותו ואילך.

חשוב לציין כי בתקופה זו, העם היהודי היה מפוזר ברחבי האימפריה הפרסית, שהשתרעה מהודו ועד כוש (אתיופיה של ימינו), ב-127 מדינות. רבים מהיהודים לא שבו לארץ ישראל לאחר הצהרת כורש, אלא נשארו בגלות, עובדה שהפכה אותם לפגיעים במיוחד לגזירות כמו זו שהגה המן.

אחשוורוש והאימפריה הפרסית – תקופת התרחשות סיפור המגילה

אחשוורוש, שמלך על האימפריה הפרסית, מזוהה על ידי היסטוריונים רבים עם המלך חשיארש הראשון (486-465 לפני הספירה). הוא היה בנו של דריווש הראשון וירש ממנו אימפריה אדירה.

בשנה השלישית למלכותו, אחשוורוש ערך משתה גדול שנמשך 180 יום לשריו ועבדיו, ולאחריו משתה נוסף בן שבעת ימים לכל תושבי שושן הבירה. במהלך המשתה, כשהיה שיכור, ציווה להביא את ושתי המלכה לפניו “להראות את יופיה”. ושתי סירבה להופיע, ובעצת יועציו, המלך הדיח אותה ממעמדה.

חוקרים מציינים כי ישנן עדויות היסטוריות התומכות בקיומו של משתה גדול שערך חשיארש לפני מסע המלחמה שלו נגד יוון. כמו כן, יש הטוענים כי תקופת היעדרותו של המלך מהממלכה במהלך המלחמה, מתאימה לפער הזמנים המתואר במגילה בין הדחת ושתי להכתרת אסתר.

האימפריה הפרסית הייתה ידועה במערכת השלטון המתקדמת שלה, שכללה מערכת דואר יעילה ודרכים מפותחות, עובדה המוזכרת במגילה בהקשר של הפצת האגרות “ביד הרצים”. כמו כן, ידוע שהפרסים נהגו לתעד בקפדנות אירועים חשובים ב”ספר דברי הימים”, בדומה למתואר במגילה.

אסתר המלכה ומרדכי היהודי – הדמויות המרכזיות בנס פורים

לאחר הדחת ושתי, נערך חיפוש בכל רחבי הממלכה אחר מלכה חדשה. אסתר, בת דודו של מרדכי היהודי, נלקחה אל בית המלך ומצאה חן בעיניו יותר מכל הנערות האחרות. אחשוורוש בחר בה למלכה, מבלי שידע על מוצאה היהודי.

מרדכי היהודי, שמתואר במגילה כ”איש ימיני”, היה מצאצאי השבטים שהוגלו מארץ ישראל בימי המלך יכניה. הוא שימש כיועץ בשער המלך ואף הציל את חיי אחשוורוש כאשר חשף את מזימתם של בגתן ותרש לשלוח יד במלך.

על פי המסורת היהודית, מרדכי היה חבר בסנהדרין ומהחכמים שעלו מבבל לירושלים. הוא ידע שבעים לשונות והיה בקיא בחכמת הכישוף, שהייתה נפוצה בתקופה זו באימפריה הפרסית.

אסתר, שנולדה בשם הדסה, הייתה יתומה מאב ואם וגודלה בבית דודה מרדכי. חז”ל מתארים אותה כבעלת יופי רוחני מיוחד, וכינויה “אסתר” נקשר למילה “אסתהר” שפירושה ירח בפרסית, משום שיופייה האיר כירח, או לחילופין מהמילה “הסתר”, בשל התקופה בה הסתיר ה’ את פניו מעם ישראל.

זמן עליית המן לגדולה ותכנונו להשמדת היהודים

לאחר שאסתר הוכתרה למלכה, עלה המן האגגי, צאצא לאגג מלך עמלק, לגדולה בחצר המלך אחשוורוש. אחשוורוש מינה אותו למשנה למלך וציווה על כל עבדיו להשתחוות לו. אולם מרדכי היהודי סירב להשתחוות, דבר שעורר את זעמו של המן.

בחודש ניסן, בשנת 12 למלכות אחשוורוש (כלומר בשנת ג’תה, 355 לפני הספירה), הפיל המן פור (גורל) לקבוע את היום המדויק להשמדת כל היהודים. הגורל נפל על ה-13 באדר, כמעט שנה לאחר מכן.

המן פנה למלך אחשוורוש והציע לו לחסל את העם היהודי, תוך שהוא מציג אותם כ”עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים” שחוקיהם “שונות מכל עם”. המן אף הבטיח לשלם עשרת אלפים כיכר כסף לאוצר המלך תמורת האישור להרוג את היהודים.

אחשוורוש נתן להמן את טבעתו, סימן לאישור תכניתו, ובי”ג בניסן נשלחו אגרות לכל מדינות המלך, המורות להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד – בי”ג באדר, ולבוז את רכושם.

התהפכות הגזירה – התפתחות המאורעות שהובילו לנס פורים

כשנודע למרדכי על הגזירה, הוא קרע את בגדיו, לבש שק ואפר ויצא לזעוק זעקה גדולה ומרה בתוך העיר. הוא גם שלח את הדבר לאסתר המלכה וביקש ממנה להתחנן לפני המלך על עמה.

אסתר, שלא נקראה אל המלך כבר שלושים יום, חששה לגשת אליו ללא הזמנה, שכן דינו של העושה כן הוא מוות, אלא אם המלך יושיט לו את שרביט הזהב. אך מרדכי הזהיר אותה שגם היא לא תינצל בבית המלך, והוסיף את המילים המפורסמות: “ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות”.

אסתר ביקשה ממרדכי לכנס את כל היהודים בשושן ולצום שלושה ימים ולילות, והיא ונערותיה יעשו כן. לאחר הצום, בי”ג בניסן, ניגשה אסתר אל המלך, שהושיט לה את שרביט הזהב, וכשנשאלה לרצונה, הזמינה אותו ואת המן למשתה.

במשתה הראשון, כשנשאלה שוב לבקשתה, הזמינה אותם למשתה נוסף למחרת. בלילה שבין שני המשתאות, לא יכול היה המלך לישון, וביקש להביא את ספר הזיכרונות. שם נזכר שמרדכי הציל את חייו, ולא קיבל תגמול על כך.

בבוקר, כשהמן הגיע לבקש מהמלך לתלות את מרדכי, שאל אותו המלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו. המן, בטוח שהמלך מתכוון אליו, הציע להלביש את האיש בבגדי מלכות ולהרכיבו על סוס המלך ברחובות העיר. להפתעתו, המלך ציווה עליו לעשות כן למרדכי היהודי.

רגע השיא של נס פורים – חשיפת מזימת המן

במשתה השני, חשפה אסתר את זהותה היהודית וביקשה מהמלך להציל את חייה וחיי עמה מיד המבקש להשמידם. כשהמלך שאל מיהו זה, ענתה אסתר: “איש צר ואויב, המן הרע הזה”.

המלך, בחמתו, יצא לגינת הביתן, ובשובו מצא את המן נופל על המיטה שעליה ישבה אסתר. חרבונה, אחד מסריסי המלך, הזכיר שהמן הכין עץ גבוה חמישים אמה לתלות עליו את מרדכי, והמלך ציווה לתלות את המן עליו.

באותו היום, נתן המלך לאסתר את בית המן, ומרדכי הובא לפני המלך ונמסרה לו טבעת המלך שהוסרה מהמן. מרדכי מונה על בית המן, ואסתר שמה אותו על בית המן.

אולם, גזירת ההשמדה כבר יצאה חתומה בטבעת המלך, ולא ניתן היה לבטלה לפי חוקי מדי ופרס. לכן, בכ”ג בסיוון, נכתבו אגרות חדשות בשם המלך, שנתנו ליהודים רשות להיקהל ולעמוד על נפשם, להשמיד ולהרוג את כל העתידים לתקוף אותם, ולבוז את רכושם.

התרחשות נס פורים בפועל – יום י”ג באדר

כשהגיע י”ג באדר, היום שנקבע לביצוע גזירת המן, נהפך הגלגל: במקום שאויבי היהודים ישלטו בהם, שלטו היהודים בשונאיהם. היהודים נקהלו בעריהם בכל מדינות המלך אחשוורוש לשלוח יד במבקשי רעתם.

במגילת אסתר מתואר כי ביום זה הרגו היהודים בכל מדינות המלך 75,000 איש משונאיהם, ובשושן הבירה לבדה הרגו 500 איש, ואת עשרת בני המן. בנוסף, לבקשת אסתר, נתן המלך ליהודים בשושן לנקהל גם ביום י”ד באדר, ובו הרגו עוד 300 איש.

חשוב להדגיש כי על פי המגילה, היהודים לא נגעו בביזה, למרות שניתן להם רשות לבוז את רכוש אויביהם. זאת בניגוד לתכניתו של המן, שכללה ביזת רכוש היהודים.

בי”ד באדר נחו היהודים במדינות ועשו אותו יום משתה ושמחה, ואילו היהודים בשושן נחו בט”ו באדר ועשו אותו יום משתה. לכן נקבע שהיהודים בכל הערים יחגגו את הפורים בי”ד באדר, ואילו היהודים בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון (כמו שושן) יחגגו את הפורים בט”ו באדר.

קביעת ימי הפורים לדורות – מתי הפך נס פורים לחג רשמי

מרדכי כתב את כל האירועים האלה בספר ושלח אגרות לכל היהודים בכל מדינות המלך אחשוורוש, לקבוע עליהם לחגוג את ימי הפורים בכל שנה ושנה, כימים שבהם נחו היהודים מאויביהם.

אסתר המלכה ומרדכי היהודי כתבו בכל תוקף לקיים את אגרת הפורים הזאת. מסורת הפורים כללה מלכתחילה את המנהגים הבאים:

• קריאת מגילת אסתר
• משתה ושמחה
• משלוח מנות איש לרעהו
• מתנות לאביונים

חז”ל הוסיפו את פורים ללוח השנה היהודי וקבעו הלכות מפורטות לחג זה. למרות שאינו מופיע בתורה כמו החגים האחרים, פורים זכה למעמד חשוב בלוח השנה היהודי והוא נחגג בקפידה על ידי יהודים בכל העולם.

ההתייחסות הרשמית הראשונה לפורים בספרות חז”ל מופיעה במשנה, במסכת מגילה, שם נקבעו הלכות קריאת המגילה, ומצוות החג. בתלמוד הורחבו ההלכות ונדונו בהרחבה.

המשמעות הרוחנית של נס פורים בתקופת ההסתר

פורים מייצג תקופה מיוחדת בהיסטוריה היהודית, שבה הסתר פנים של ה’ היה בולט במיוחד. במגילת אסתר, שם ה’ אינו מוזכר אפילו פעם אחת, אך ההשגחה האלוקית ניכרת בכל פרט ופרט של הסיפור.

חכמינו דרשו את השם “אסתר” מלשון “הסתר אסתיר פני”, המתייחס למצב של הסתר פנים אלוקי. בתקופה שלאחר חורבן בית ראשון, עם ישראל חווה משבר אמוני עמוק. הגלות והריחוק מהארץ עוררו שאלות קשות על הקשר בין ה’ לעמו.

נס פורים הראה כי גם בתקופות של הסתר פנים, ה’ משגיח על עמו ומנהל את ההיסטוריה מאחורי הקלעים. השרשרת המופלאה של אירועים “מקריים” שהובילה להצלת העם היהודי, מדגישה את ההשגחה הפרטית הפועלת גם כאשר אינה גלויה לעין.

הרמב”ן מציין כי נס פורים הוא דוגמה מובהקת ל”נס נסתר”, להבדיל מה”נסים הגלויים” כמו יציאת מצרים וקריעת ים סוף. בנסים נסתרים, ההשגחה האלוקית פועלת דרך אירועים שנראים טבעיים לחלוטין.

מבחינה זו, נס פורים מהווה מודל לגאולה העתידית, שגם היא תתרחש בתהליך הדרגתי, לכאורה טבעי, אך מכוון בהשגחה אלוקית. לכן אמרו חז”ל כי “כל המועדים עתידים להתבטל, וימי הפורים לא יתבטלו לעולם”.

התקופה ההיסטורית המדויקת של אירועי נס פורים

למרות שהתאריך המקובל לנס פורים הוא שנת ג’תה (355 לפני הספירה), ישנן גישות שונות בקרב חוקרים והיסטוריונים לגבי הזיהוי המדויק של אחשוורוש ושל התקופה.

ישנן מספר אפשרויות לזיהוי אחשוורוש עם מלכים פרסיים היסטוריים:

1. כורש הגדול (559-530 לפני הספירה) – פחות סביר, שכן הוא היה ידוע כאוהד היהודים והתיר את בניית בית המקדש השני.
2. כמביסס השני (530-522 לפני הספירה) – בנו של כורש.
3. דריווש הראשון (522-486 לפני הספירה) – ידוע כמי שחידש את האישור לבניית בית המקדש.
4. חשיארש הראשון (486-465 לפני הספירה) – הזיהוי המקובל ביותר עם אחשוורוש.
5. ארתחשסתא הראשון (465-424 לפני הספירה) – מכונה גם “ארתחשסתא ארך היד”.

על פי הכרונולוגיה היהודית המסורתית, אירועי המגילה התרחשו כ-40-50 שנה לאחר חורבן בית ראשון, בתקופה שבין צו כורש לשיבת ציון (538 לפני הספירה) לבין השלמת בניית בית המקדש השני (516 לפני הספירה).

חשוב לציין כי יש פער מסוים בין הכרונולוגיה היהודית המסורתית לכרונולוגיה האקדמית המודרנית, ולכן התאריכים המדויקים עשויים להשתנות בהתאם לגישה הננקטת.

המורשת של נס פורים בתרבות ובמסורת היהודית

נס פורים הותיר חותם עמוק על התרבות והמסורת היהודית. החג נחגג מדי שנה בכל קהילות ישראל, עם מנהגים ייחודיים שהתפתחו לאורך הדורות:

• קריאת המגילה – המצווה המרכזית של החג, לשמוע את מגילת אסתר פעמיים, בלילה וביום.
• משלוח מנות – שליחת מאכלים ומשקאות איש לרעהו, כדי להגביר את האחווה והרעות.
• מתנות לאביונים – נתינת צדקה לפחות לשני עניים, כדי שגם הם יוכלו לשמוח בחג.
• סעודת פורים – סעודה חגיגית המלווה בשתיית יין.
• תחפושות – מנהג מאוחר יותר, המסמל את הסתר הפנים והגילוי שבחג.

המסר של נס פורים – ההצלה מהשמדה לאומית והמהפך מאבל לשמחה – הפך לסמל של תקווה ועידוד לקהילות יהודיות בתקופות קשות לאורך ההיסטוריה. הביטוי “ונהפוך הוא” הפך למוטיב מרכזי בהגות היהודית, המבטא את האמונה שגם במצבים הקשים ביותר, יכול להתרחש מהפך לטובה.

פורים היה גם השראה ליצירה תרבותית ענפה – שירים, הצגות (שפיל), יצירות אמנות ומנהגי פולקלור. הדמויות של אסתר, מרדכי והמן הפכו לארכיטיפים בתרבות היהודית, המייצגים את הגיבורה האמיצה, המנהיג החכם והאויב הרשע.

בתקופות שונות בהיסטוריה, קהילות יהודיות חגגו “פורים שני” לציון הצלתם מסכנה מקומית, בדומה לנס פורים המקורי. למשל, “פורים קהיר”, “פורים אנקונה”, “פורים וינה” ועוד.

נס פורים בראי המחקר המודרני וההיסטוריוגרפיה

המחקר המודרני בוחן את סיפור פורים מזוויות שונות – היסטורית, ארכיאולוגית, ספרותית ותרבותית. ישנן גישות שונות לגבי ההיסטוריות של הסיפור:

חוקרים מסוימים רואים במגילת אסתר סיפור היסטורי מדויק. הם מצביעים על הידע המפורט של המחבר לגבי החצר הפרסית, המנהגים והגיאוגרפיה של התקופה, כעדות לאותנטיות של הסיפור.

חוקרים אחרים מתייחסים למגילה כאל יצירה ספרותית בעלת רקע היסטורי, שמשלבת אירועים אמיתיים עם אלמנטים דרמטיים ודידקטיים. גישה זו רואה בסיפור מעין “רומן היסטורי” שנועד להעביר מסרים חשובים לקהילה היהודית.

ממצאים ארכיאולוגיים מהתקופה הפרסית תומכים בחלק מהפרטים המתוארים במגילה. למשל, חפירות בשושן הבירה (סוזה של ימינו, באיראן) חשפו ארמון מלכותי מפואר מהתקופה המתוארת, שתואם את התיאור במגילה.

מקורות פרסיים עתיקים מאשרים היבטים מסוימים של הסיפור, כמו מבנה השלטון הפרסי, שמות של פקידים בכירים, ומנהגי החצר המלכותית. עם זאת, עד כה לא נמצאו מקורות חיצוניים המאשרים ישירות את דמויותיהם של אחשוורוש, אסתר, מרדכי והמן כפי שהם מתוארים במגילה.

סיכום – המשמעות של נס פורים לדורות

נס פורים, שהתרחש בשנים ג’תד-ג’תה (355-356 לפני הספירה), בתקופה הקריטית שבין חורבן בית ראשון לבניית בית שני, מהווה אבן דרך בהיסטוריה היהודית. הסיפור המופלא של אסתר ומרדכי והצלת העם היהודי מגזירת ההשמדה של המן נותר רלוונטי ומשמעותי גם כיום, אלפי שנים לאחר התרחשותו.

המסר העמוק של פורים – על ההשגחה האלוקית הפועלת גם בתקופות של הסתר פנים, ועל היכולת של יחידים אמיצים לחולל שינוי היסטורי – ממשיך להדהד בלב העם היהודי לדורותיו. החג, על מנהגיו הייחודיים ושמחתו המיוחדת, נותר סמל לתקווה, לאחדות ולהתחדשות לאומית ורוחנית.

כפי שאמרו חכמינו, “כשנכנס אדר מרבים בשמחה” – שמחה הנובעת מההכרה בנס ההיסטורי, ומהאמונה כי גם בתקופות האפלות ביותר, יכול להתרחש מהפך של “ונהפוך הוא”, המביא גאולה והצלה לעם ישראל.

מקורות נוספים למידע על פורים ומנהגיו ניתן למצוא באתר חב”ד ובJudaism 101.