למה גולדה מאיר התפטרה: הסיפור המלא מאחורי התפטרותה של ראש הממשלה הרביעית של ישראל
גולדה מאיר, ראש הממשלה הרביעית של ישראל וראש הממשלה האישה היחידה עד כה, התפטרה מתפקידה באפריל 1974, תקופה קצרה לאחר מלחמת יום הכיפורים ופרסום מסקנות ועדת אגרנט. מלחמת יום הכיפורים, שפרצה באוקטובר 1973, הייתה אחת המלחמות הקשות והטראומטיות ביותר בתולדות מדינת ישראל. המלחמה גבתה את חייהם של יותר מ-2,500 חיילים ישראלים והותירה אלפי פצועים. ההפתעה הקשה שחוותה ישראל בתחילת המלחמה הובילה לביקורת ציבורית חריפה על הממשלה והדרג הצבאי הבכיר. במאמר זה נסקור את הגורמים שהובילו להתפטרותה של גולדה מאיר, את ההקשר ההיסטורי, ואת ההשלכות הפוליטיות והציבוריות של צעד זה.
הרקע לעלייתה של גולדה מאיר לשלטון: מחלוצה לראש ממשלת ישראל
גולדה מאיר (לבית מאירסון) נולדה ב-3 במאי 1898 בקייב שבאוקראינה, ועלתה לארץ ישראל בשנת 1921. דרכה הפוליטית של מאיר החלה עוד לפני קום המדינה, כאשר שימשה כמזכ”לית מועצת הפועלות בהסתדרות העובדים.
בצעירותה הייתה חלוצת התיישבות בקיבוץ מרחביה, ומשם המשיכה לתפקידים ציבוריים. היא יצאה למספר שליחויות בארצות הברית מטעם ההסתדרות, וצברה ניסיון דיפלומטי רב. עם הקמת המדינה, הייתה מאיר בין החותמים על מגילת העצמאות.
לאחר קום המדינה מונתה לשגרירה הראשונה של ישראל בברית המועצות, ובהמשך כיהנה כשרת העבודה (1949-1956) ואחר כך כשרת החוץ (1956-1966) בממשלות ישראל. בתפקידיה אלה הוכיחה את עצמה כמדינאית בעלת שיעור קומה.
- 1969 – מונתה לראש הממשלה לאחר פטירתו של לוי אשכול
- 1969-1973 – כיהנה כראש ממשלה בתקופה של אתגרים ביטחוניים ומדיניים משמעותיים
- 1973 – התמודדה עם מלחמת יום הכיפורים, שהייתה נקודת מפנה בקריירה שלה
גולדה מאיר התמנתה לראשות הממשלה בגיל 71, לאחר פטירתו הפתאומית של ראש הממשלה לוי אשכול בפברואר 1969. היא נבחרה על ידי מפלגת העבודה כמועמדת הקונצנזוס, והייתה לאישה הראשונה והיחידה עד כה שכיהנה בתפקיד זה בישראל.
ישראל ערב מלחמת יום הכיפורים: תחושת הביטחון המופרזת שקדמה לאסון
בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים (1967), שררה בישראל תחושת אופוריה וביטחון. הניצחון המהיר והמוחץ יצר את מה שכונה לימים “קונספציה” – תפיסה שלפיה ערב הסעודית ומצרים לא יעזו לתקוף את ישראל.
ממשלתה של גולדה מאיר פעלה תחת הנחה זו, למרות סימנים מקדימים וידיעות מודיעיניות שהצביעו על אפשרות של מתקפה ערבית. בשבועות שלפני המלחמה, התקבלו מספר התראות מודיעיניות לגבי כוונות מצרים וסוריה לפתוח במלחמה.
גולדה מאיר ושר הביטחון דאז, משה דיין, בחרו שלא להורות על גיוס מילואים מלא, מחשש להסלמה ולחץ בינלאומי. החלטה זו, יחד עם הערכות מודיעיניות שגויות, הובילו למחדל הגדול של המלחמה: ההפתעה האסטרטגית והטקטית שבה הופתע צה”ל.
בבוקר יום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973, פתחו מצרים וסוריה במתקפה מתואמת על ישראל. בשעות הראשונות של המלחמה נרשמו הפסדים קשים לכוחות צה”ל בחזית הדרום והצפון. מאירועים אלה התפתחה אחת המלחמות הקשות והמדממות בתולדות ישראל.
| חזית | אבדות ישראליות | תוצאות ראשוניות |
|---|---|---|
| חזית סיני (מצרים) | כ-1,500 הרוגים | איבוד קו התעלה ונסיגה |
| חזית רמת הגולן (סוריה) | כ-1,000 הרוגים | כמעט פריצה לתוך ישראל |
מהלך מלחמת יום הכיפורים וההפתעה הכואבת: הטראומה שהובילה להתפטרות
מלחמת יום הכיפורים פרצה ב-6 באוקטובר 1973, כאשר צבאות מצרים וסוריה יזמו מתקפה מתואמת על ישראל. האויב תקף את ישראל בשתי חזיתות במקביל: בדרום – חציית תעלת סואץ על ידי הצבא המצרי, ובצפון – מתקפה סורית ברמת הגולן.
ישראל הופתעה לחלוטין, וצה”ל לא היה ערוך למלחמה. רק חלק קטן מכוחות המילואים היה מגויס, והכוחות הסדירים היו מעטים מול צבאות גדולים ומצוידים היטב של האויב.
בימיה הראשונים של המלחמה חוותה ישראל אבדות קשות ונסיגות משמעותיות. המצרים הצליחו לחצות את תעלת סואץ ולהשתלט על קו המעוזים הישראלי. בצפון, הסורים כבשו חלקים נרחבים מרמת הגולן והתקדמו לעבר הכנרת.
רק לאחר גיוס המילואים המאסיבי הצליחה ישראל לבלום את ההתקדמות ולעבור למתקפת נגד. למרות הניצחון הצבאי בסופו של דבר, המלחמה נתפסה בתודעה הישראלית ככישלון חמור ומחדל מדיני וצבאי.
גולדה מאיר, כראש הממשלה, נאלצה לקבל החלטות קשות במהלך המלחמה. אחת ההחלטות המשמעותיות הייתה הנחייתה למשה דיין, שר הביטחון, שלא להפעיל את הנשק הגרעיני של ישראל, למרות שבימיה הקשים של המלחמה עלתה אפשרות זו.
הקמת ועדת אגרנט וממצאיה: החקירה שהובילה להדחה
עם סיום הלחימה, הופנתה ביקורת ציבורית חריפה כלפי ההנהגה המדינית והצבאית. לחץ ציבורי כבד הוביל להקמת ועדת חקירה ממלכתית בראשות נשיא בית המשפט העליון, שמעון אגרנט.
ועדת אגרנט התמנתה ב-21 בנובמבר 1973, ותפקידה היה לחקור את המחדלים שהובילו להפתעת הפתיחה של מלחמת יום הכיפורים. הוועדה נדרשה לבחון את מוכנות צה”ל ערב המלחמה ואת תפקוד הדרג המדיני והצבאי.
הוועדה פרסמה דו”ח ביניים ב-1 באפריל 1974, שהטיל את מרבית האחריות על הדרג הצבאי הבכיר, ובפרט על ראש אמ”ן אלי זעירא, הרמטכ”ל דוד אלעזר ומפקדים בכירים נוספים.
להלן עיקרי המסקנות של דו”ח הביניים:
- ראש אמ”ן אלי זעירא נמצא אחראי לכשל המודיעיני החמור שהוביל להפתעה
- הרמטכ”ל דוד (דדו) אלעזר נמצא אחראי למוכנות הלקויה של צה”ל ערב המלחמה
- מפקד פיקוד דרום שמואל גונן (גורודיש) נמצא אחראי לניהול לקוי של הלחימה בחזית המצרית
באופן מפתיע, הוועדה לא מתחה ביקורת ישירה על הדרג המדיני – גולדה מאיר ומשה דיין – וקבעה כי הם פעלו על סמך המידע שהוצג להם על ידי הצבא.
פרסום הדו”ח עורר סערה ציבורית. רבים סברו שהדו”ח מטיל את מלוא האחריות על הדרג הצבאי בלבד, ומנקה את הדרג המדיני. הביקורת הציבורית התעצמה, והלחץ על ממשלת גולדה מאיר גבר.
החלטת ההתפטרות: מדוע בחרה גולדה מאיר לקחת אחריות על המחדל
למרות שדו”ח ועדת אגרנט לא הטיל אחריות ישירה על גולדה מאיר, היא החליטה לקחת אחריות ציבורית על המחדלים שאירעו תחת הנהגתה. תשעה ימים לאחר פרסום דו”ח ועדת אגרנט, ב-10 באפריל 1974, הודיעה גולדה מאיר על התפטרותה מתפקיד ראש הממשלה.
בהודעת ההתפטרות שלה אמרה: “איני מסוגלת לשאת בעול.” משפט זה משקף את עומק הטראומה האישית והלאומית שחוותה, ואת תחושת האחריות שלה לאסון שהתרחש בתקופת כהונתה.
גורמים רבים השפיעו על החלטתה להתפטר:
- לחץ ציבורי חסר תקדים – הפגנות המוניות והאשמות קשות נגד הממשלה
- משבר אמון בין הציבור לממשלה – התחושה הציבורית שההנהגה כשלה בהגנה על המדינה
- תחושת אחריות אישית – למרות שהדו”ח לא האשים אותה ישירות
- גילה המתקדם (76) והעומס הנפשי הכבד שהוטל עליה
יש לציין כי עוד למחרת פרסום הדו”ח, גולדה מאיר אמרה לשר הביטחון משה דיין כי “לפי דעתה אין עיקרון האחריות המיניסטריאלית מחייב את התפטרות שר הביטחון”. עם זאת, היא עצמה החליטה ליטול אחריות אישית.
כאשר דיין שאל אותה אם היא רוחשת לו אמון ואם לדעתה עליו להתפטר, תשובתה הייתה כי “ההכרעה נמצאת בידי מוסדות התנועה”. בתשובה זו היה רמז לכך שאמונה בו התערער, אך היא לא דרשה את התפטרותו באופן מפורש.
שיחות והתייעצויות: מאחורי הקלעים של ההתפטרות הדרמטית
בימים שחלפו בין פרסום דו”ח אגרנט להודעת ההתפטרות, קיימה גולדה מאיר סדרת פגישות והתייעצויות עם בכירים בממשלה ובמפלגה. שיחות אלה השפיעו על החלטתה הסופית להתפטר.
השיחה המשמעותית ביותר הייתה עם משה דיין, שר הביטחון. על אף שדו”ח אגרנט לא האשים אותו ישירות, גם דיין היה תחת ביקורת ציבורית קשה. בשיחתם, גולדה לא דרשה את התפטרותו באופן מפורש אך רמזה שאמונה בו התערער.
במקביל, נערכו דיונים סוערים בתוך מפלגת העבודה. חלק מהשרים והח”כים המובילים קראו להתחדשות ולהחלפת ההנהגה. שמות כמו יצחק רבין, שמעון פרס ויגאל אלון הוזכרו כמועמדים פוטנציאליים להחליף את גולדה.
בפגישות עם שרים בכירים, הבינה גולדה מאיר שהיא איבדה את התמיכה של חלק משמעותי מחברי מפלגתה. חלק מהשרים בממשלה ובייחוד הצעירים יותר, ראו בה אחראית למחדלים וקראו לה לקחת אחריות אישית.
יתרה מכך, גולדה מאיר התייעצה גם עם אישים מחוץ למערכת הפוליטית, כולל אנשי תקשורת ואינטלקטואלים, שהעבירו לה את תחושות הציבור. המסר היה ברור: מהפך תודעתי התרחש בציבור הישראלי, והאמון בממשלה שהוביל את המדינה למלחמת יום הכיפורים התערער באופן משמעותי.
ההשלכות המיידיות: הרעידת אדמה הפוליטית שבאה בעקבות התפטרות גולדה
התפטרותה של גולדה מאיר הובילה לשרשרת אירועים פוליטיים שעיצבו את המערכת הפוליטית בישראל לשנים רבות. הממשלה כולה התפטרה יחד עם ראש הממשלה, כנהוג במשטר הפרלמנטרי הישראלי.
המשבר הפוליטי שנוצר הוביל להקמת ממשלה חדשה בראשות יצחק רבין, שכיהן עד אז כשגריר ישראל בארצות הברית. רבין, גיבור מלחמת ששת הימים וראש הממשלה הראשון שנולד בארץ ישראל, הצליח להרכיב ממשלה ב-3 ביוני 1974.
התפטרותה של גולדה מאיר סימנה גם את סוף עידן ההנהגה של דור המייסדים במדינת ישראל. הנהגה חדשה וצעירה יותר החליפה את הדור הוותיק שהקים את המדינה:
- יצחק רבין (52) החליף את גולדה מאיר (76) כראש ממשלה
- שמעון פרס (50) מונה לשר ביטחון במקום משה דיין (59)
- יגאל אלון (55) מונה לשר חוץ
ההתפטרות השפיעה גם על יחסי הדרג המדיני והצבאי בישראל. בעקבות מסקנות ועדת אגרנט נקבעו נהלים חדשים ויחסי סמכות ברורים יותר בין הדרג המדיני לצבאי, והורחבו מנגנוני הבקרה והפיקוח האזרחיים על הצבא.
בנוסף, התפטרותה של גולדה יצרה תקדים של לקיחת אחריות מיניסטריאלית. היא הפכה למודל של מנהיגת שבחרה לקחת אחריות אישית על כישלונות שהתרחשו בתקופת כהונתה, גם כאשר ועדת חקירה רשמית לא הטילה עליה אשמה ישירה.
ההשפעה ארוכת הטווח: כיצד שינתה התפטרות גולדה את הפוליטיקה הישראלית
התפטרותה של גולדה מאיר הייתה נקודת מפנה משמעותית בפוליטיקה הישראלית, וההשלכות שלה ניכרות עד היום. המהפך הגדול ביותר היה תהליך התערערות ההגמוניה של תנועת העבודה, שהחל עם המשבר שיצרה המלחמה והתפטרות ממשלת גולדה.
שלוש שנים לאחר התפטרותה של גולדה, בבחירות 1977, איבדה מפלגת העבודה את השלטון לראשונה מאז קום המדינה. מנחם בגין והליכוד עלו לשלטון במה שמכונה “המהפך”. רבים רואים בטראומת מלחמת יום הכיפורים והתפטרות ממשלת מאיר את הזרעים שהובילו למהפך זה.
מבחינת תרבות פוליטית, יצרה התפטרות גולדה מאיר מודל של לקיחת אחריות מיניסטריאלית. היא בחרה לקחת אחריות אישית על המחדל, למרות שוועדת החקירה טיהרה אותה באופן רשמי. זהו תקדים שמוזכר לעתים קרובות בשיח הפוליטי בישראל.
להתפטרותה הייתה גם השפעה על עיצוב מודל הפיקוח האזרחי על הצבא. לאחר מלחמת יום הכיפורים, הוגברה המעורבות של הדרג המדיני בקבלת החלטות צבאיות, והורחבו מנגנוני הבקרה והפיקוח על הצבא.
בנוסף, התחזקה הביקורת הציבורית על מערכות השלטון. העיתונות והתקשורת החלו לנקוט בגישה ביקורתית יותר כלפי השלטון, וארגוני החברה האזרחית התחזקו. הציבור הישראלי הפך לביקורתי ופחות נכון לקבל את קביעות ההנהגה ללא עוררין.
גולדה מאיר לאחר ההתפטרות: השנים האחרונות בחייה של המנהיגה
לאחר פרישתה מהחיים הפוליטיים, הפכה גולדה מאיר לדמות אייקונית בתולדות ישראל והעולם. היא המשיכה להוות סמל של מנהיגות נשית ושל מדינת ישראל הצעירה.
גולדה התרחקה מהזרקורים הפוליטיים אך המשיכה להיות חברת כנסת עד לבחירות 1974. לאחר מכן, הקדישה את זמנה לכתיבת זיכרונותיה, שפורסמו בספר האוטוביוגרפי “חיי” (1975), שהפך לרב-מכר בינלאומי.
בריאותה של מאיר התדרדרה בשנים שלאחר פרישתה. היא סבלה מלוקמיה (סרטן הדם) שאובחנה עוד בתקופת כהונתה כראש ממשלה. ההאשמות הקשות והביקורת הציבורית לאחר מלחמת יום הכיפורים השפיעו עמוקות על מצבה הנפשי.
גולדה מאיר נפטרה ב-8 בדצמבר 1978, בגיל 80, כארבע שנים וחצי לאחר התפטרותה. היא נקברה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים, לצד מנהיגים אחרים של מדינת ישראל.
למרות הסיום הטרגי של הקריירה הפוליטית שלה, זוכרים רבים בישראל ובעולם את גולדה מאיר כמנהיגה פורצת דרך. היותה האישה היחידה שכיהנה כראש ממשלת ישראל, מנהיגותה הנחושה וסגנונה הישיר הפכו אותה לדמות מוערכת בהיסטוריה של ישראל ושל הנשים בפוליטיקה העולמית.
גולדה מאיר במבחן ההיסטוריה: הערכה מחודשת של מנהיגותה ופועלה
עם חלוף השנים, התגבשה הערכה מחודשת כלפי גולדה מאיר ותקופת כהונתה. חוקרים והיסטוריונים מציינים את התמונה המורכבת של מנהיגותה, שאין לצמצמה רק למלחמת יום הכיפורים וההתפטרות שבאה אחריה.
הישגיה של גולדה מאיר כראש ממשלה כוללים את חיזוק הקשרים עם ארצות הברית, שהפכה בתקופתה לתומכת המרכזית של ישראל. היא ניווטה את המדינה בתקופה מורכבת של מלחמת ההתשה והטרור הפלסטיני, והצליחה לשמור על יציבות פנימית.
מאידך, ביקורת רבה הופנתה כלפי מדיניותה בנושא הפלסטיני והסירוב לראות בזהות הלאומית הפלסטינית תופעה אמיתית. האמירה המפורסמת המיוחסת לה, “אין עם פלסטיני”, מסמלת גישה זו שהתבררה לימים כשגויה מבחינה היסטורית ופוליטית.
כשלי מלחמת יום הכיפורים מיוחסים חלקית גם לקונספציה המוטעית שהשתרשה בתקופתה, אך היסטוריונים מדגישים שהאחריות חלה על מערכת שלמה ולא על אדם אחד. העובדה שבחרה להתפטר, למרות שדו”ח אגרנט לא האשים אותה ישירות, נחשבת היום למופת של לקיחת אחריות מנהיגותית.
בהיבט המגדרי, דמותה של גולדה מאיר הייתה פורצת דרך. היא הייתה בין ראשות הממשלה הראשונות בעולם, וכיהנה בתפקיד בתקופה שבה מנהיגות נשית הייתה נדירה ביותר. מקומה בהיסטוריה של מנהיגות נשית בעולם מובטח, למרות שהיא עצמה לא הדגישה את ההיבט המגדרי של מנהיגותה.
כיום, מעשה ההתפטרות של גולדה מאיר מוערך כצעד אמיץ של לקיחת אחריות, וכתקדים חשוב בתרבות הפוליטית הישראלית. רבים מהפוליטיקאים שבאו אחריה נשפטים בהשוואה למעשה זה, ולרוב לא עומדים בסטנדרט שהציבה.
לקחי התפטרות גולדה מאיר לדורות הבאים: האחריות המיניסטריאלית בראי ההיסטוריה
התפטרותה של גולדה מאיר הפכה לנקודת ייחוס בשיח הציבורי בישראל בכל הנוגע לאחריות מיניסטריאלית ומנהיגותית. היא מהווה דוגמה ללקיחת אחריות אישית של מנהיג על כישלונות שאירעו בתקופת שלטונו.
עקרון האחריות המיניסטריאלית, כפי שהתבטא בהתפטרות גולדה מאיר, הוא אבן יסוד במשטר דמוקרטי. הוא קובע שמנהיגים ושרים אחראים למעשים ולמחדלים שמתרחשים תחת פיקוחם, גם אם לא היו מעורבים בהם ישירות.
בעשורים שחלפו מאז התפטרותה, מוזכרת גולדה מאיר לעתים קרובות כדוגמה חיובית של מנהיגת שלקחה אחריות. השוואות נערכות בין התנהלותה לבין התנהלות מנהיגים בעתות משבר מאוחרות יותר, כמו מלחמת לבנון הראשונה והשנייה, האינתיפאדות, וכישלונות מדיניים ובטחוניים אחרים.
התרבות הפוליטית בישראל השתנתה במידה רבה מאז ימי גולדה מאיר, וישנם מומחים הטוענים שהנורמה של לקיחת אחריות אישית נחלשה. מספר ראשי ממשלה ושרי ביטחון שכיהנו בעתות כישלון או מלחמות לא מוצלחות בחרו שלא להתפטר.
לסיכום, לקח חשוב מהתפטרות גולדה מאיר הוא שלקיחת אחריות מיניסטריאלית אינה רק עניין של נוהל פוליטי, אלא חלק מהותי ממנהיגות אמיתית. היא יצרה תקדים של הגינות ציבורית ואחריות אישית, שממשיכים להוות אמת מידה במערכת הפוליטית בישראל עד היום.
שאלות נפוצות: למה גולדה מאיר התפטרה
מתי התפטרה גולדה מאיר מתפקידה כראש ממשלה?
גולדה מאיר הודיעה על התפטרותה ב-10 באפריל 1974, תשעה ימים לאחר פרסום דו”ח הביניים של ועדת אגרנט, שחקרה את מחדלי מלחמת יום הכיפורים.
האם ועדת אגרנט האשימה ישירות את גולדה מאיר במחדלי המלחמה?
לא, דו”ח הביניים של ועדת אגרנט לא האשים ישירות את הדרג המדיני. הוועדה הטילה את מרבית האחריות על הדרג הצבאי, ובייחוד על ראש אמ”ן אלי זעירא והרמטכ”ל דוד אלעזר. למרות זאת, בחרה גולדה מאיר לקחת אחריות אישית והתפטרה מתפקידה.
מי החליף את גולדה מאיר לאחר התפטרותה?
יצחק רבין החליף את גולדה מאיר כראש ממשלת ישראל. הוא הרכיב ממשלה חדשה שהושבעה ב-3 ביוני 1974. רבין היה ראש הממשלה החמישי של ישראל והראשון שנולד בארץ ישראל.
מדוע נחשבת התפטרותה של גולדה מאיר לאירוע היסטורי משמעותי?
התפטרותה נחשבת לאירוע היסטורי מכמה סיבות: ראשית, היא סימנה את סוף עידן ההנהגה של דור המייסדים; שנית, היא יצרה תקדים של לקיחת אחריות מיניסטריאלית; שלישית, היא הייתה חלק מתהליך התערערות ההגמוניה של תנועת העבודה, שהוביל למהפך הפוליטי של 1977; ורביעית, היא השפיעה על עיצוב יחסי הדרג האזרחי והצבאי בישראל.
מה היו הגורמים העיקריים שהובילו להתפטרות גולדה מאיר?
הגורמים העיקריים שהובילו להתפטרותה היו: לחץ ציבורי חסר תקדים בעקבות מחדלי מלחמת יום הכיפורים; משבר אמון קשה בין הציבור לממשלה; תחושת אחריות אישית עמוקה של גולדה מאיר למחדלים; גילה המתקדם (76) והעומס הנפשי הכבד; ואובדן תמיכה בתוך מפלגת העבודה, כאשר שרים צעירים יותר דחפו לשינוי.
האם משה דיין, שר הביטחון, התפטר יחד עם גולדה מאיר?
כן, משה דיין התפטר פורמלית יחד עם כל הממשלה, כאשר גולדה מאיר הודיעה על התפטרותה. הוא לא חזר לתפקיד שר הביטחון בממשלת רבין שהוקמה לאחר מכן. עם זאת, דיין חזר לממשלה מאוחר יותר, כשר חוץ בממשלת בגין, לאחר המהפך של 1977.
כיצד השפיעה התפטרות גולדה מאיר על התרבות הפוליטית בישראל?
התפטרותה יצרה תקדים של לקיחת אחריות מיניסטריאלית, שמוזכר לעתים קרובות בשיח הפוליטי בישראל. היא השפיעה על הגברת הביקורת הציבורית על מערכות השלטון, על התרבות התקשורתית היותר ביקורתית, ועל עיצוב מודל הפיקוח האזרחי על הצבא. עם זאת, יש הטוענים שהנורמה של לקיחת אחריות אישית נחלשה בעשורים שחלפו מאז.
האם גולדה מאיר המשיכה בפעילות פוליטית לאחר התפטרותה?
לא באופן משמעותי. גולדה מאיר המשיכה לכהן כחברת כנסת עד לבחירות 1974, אך לא מילאה תפקידים פוליטיים בכירים לאחר התפטרותה. היא הקדישה את זמנה לכתיבת זיכרונותיה, שפורסמו בספר האוטוביוגרפי “חיי” (1975). בריאותה התדרדרה בשנים שלאחר פרישתה, והיא נפטרה ב-8 בדצמבר 1978, כארבע שנים וחצי לאחר התפטרותה.
מקורות:
