איך דגים מתרבים – המדריך המלא לרבייה בעולם הדגים

דגים הם קבוצה מרתקת של יצורים ימיים, עם מגוון רחב של שיטות רבייה שהתפתחו לאורך מיליוני שנות אבולוציה. בניגוד לבעלי חיים יבשתיים, תהליכי הרבייה של דגים לוקחים בחשבון את הסביבה המימית הייחודית בה הם חיים. רוב הדגים מתרבים באמצעות הטלת ביצים, אך יש גם מינים המתרבים בדרכים אחרות – החל מהפריה חיצונית ועד לידה של צאצאים חיים. במאמר זה נצלול לעומק עולם הרבייה המרתק של הדגים, נבחן את המגוון הרחב של שיטות הרבייה, נחקור את ההבדלים בין הפריה חיצונית ופנימית, ונלמד על דרכי החיזור וההתנהגויות הרבייתיות המורכבות שפיתחו מינים שונים. הבנת תהליכי ההתרבות של דגים חיונית לא רק למגדלי דגי נוי אלא גם לשמירה על מערכות אקולוגיות ימיות בריאות.

מבוא לעולם הרבייה של דגים

רוב הדגים בעולם מתרבים באופן שונה לחלוטין מיונקים. רבייה היא תהליך חיוני לא רק להישרדות הפרט אלא להמשכיות המין כולו. קיימים למעלה מ-34,000 מיני דגים שונים, ולהם מגוון רחב של אסטרטגיות רבייה.

הדגים פיתחו דרכים מגוונות להתמודד עם אתגרי הרבייה בסביבה המימית. הרוב המכריע של הדגים (כ-97%) מטילים ביצים שמופרות מחוץ לגוף הנקבה, בתהליך הנקרא הפריה חיצונית.

אולם, ישנם גם דגים בעלי הפריה פנימית, כלומר הזרע של הזכר מועבר ישירות לגוף הנקבה. אצל מקצתם הביצים המופרות מוטלות החוצה, ואצל אחרים (כדוגמת דגי גופי) מתפתחים עוברים חיים בתוך גוף האם.

גורמים סביבתיים רבים משפיעים על מחזורי הרבייה של דגים, ביניהם טמפרטורת המים, עונות השנה, זמינות מזון ואפילו מופעי הירח. היכרות עם גורמים אלו חשובה במיוחד למגדלי דגים וחובבי אקווריומים המעוניינים לעודד רבייה בשבי.

אנטומיה ופיזיולוגיה של איברי הרבייה בדגים

להבנת תהליכי הרבייה בדגים, חשוב להכיר תחילה את המערכות האנטומיות האחראיות על תהליכים אלו. מערכת הרבייה של דגים שונה באופן מהותי ממערכות הרבייה של יונקים.

איברי הרבייה של דגים זכרים

בדגים זכרים, איברי הרבייה העיקריים הם האשכים. אלו בדרך כלל מורכבים משני אברים מוארכים הממוקמים בחלל הבטן. האשכים מייצרים תאי זרע (ספרמטוזואידים) ומערכת של צינוריות מובילה אותם החוצה.

בזמן הרבייה, האשכים גדלים באופן משמעותי. תאי הזרע של דגים שונים מאלה של יונקים – הם בדרך כלל חסרי זנב או בעלי זנב קצר יותר, שכן רבים מהם אינם צריכים לשחות למרחקים ארוכים כדי להפרות ביצית.

אצל מינים מסוימים, במיוחד אלו עם הפריה פנימית, התפתחו איברים ייחודיים להעברת הזרע. למשל, בדגי גופי וסיפנונים זכרים, הסנפיר האחורי התחתון התמיין לאיבר רבייה הנקרא גונופודיום, המשמש להעברת זרע לגוף הנקבה.

איברי הרבייה של דגים נקבות

בדגים נקבות, השחלות הן האיברים העיקריים האחראים על ייצור ביציות. בדומה לאשכים, גם הן ממוקמות בחלל הבטן וגדלות באופן משמעותי בעונת הרבייה.

השחלות מייצרות ביציות שמתפתחות בתוך זקיקים. במינים רבים, הביציות מכילות חלמון (vitellus) – חומר הזנה עשיר שישמש את העובר המתפתח.

צינור הביצים (אובידוקט) מוביל את הביציות החוצה מהגוף. במינים עם הפריה פנימית, חלק זה של מערכת הרבייה התפתח לאפשר אחסון של זרע והפריה פנימית.

שיטות לקביעת מין הדג

קביעת מין הדגים יכולה להיות אתגר, במיוחד כשאין הבדלי צבע או מבנה בולטים בין הזכרים לנקבות. זיהוי המין חיוני בעיקר למגדלי דגים המעוניינים ברבייה.

• דימורפיזם מיני: במינים רבים יש הבדלים חיצוניים בין זכרים לנקבות. למשל, בדגי גופי זכרים יש סנפירים צבעוניים וארוכים יותר.
• גודל: אצל מינים רבים, הנקבות גדולות יותר מהזכרים.
• צבעים: זכרים של מינים רבים מפתחים צבעים עזים בעונת הרבייה.
• מבנה הגוף: נקבות בהריון או מלאות ביצים יראו בטן נפוחה יותר.

במינים בהם אין הבדלים חיצוניים ברורים, ניתן להשתמש בשיטות מתקדמות יותר כמו אנדוסקופיה או בדיקות גנטיות לזיהוי המין.

דרכי הפריה בעולם הדגים

תהליכי ההפריה בעולם הדגים מגוונים ומרתקים. בניגוד ליונקים, בהם קיימת רק הפריה פנימית, בדגים ניתן למצוא שתי שיטות הפריה עיקריות: חיצונית ופנימית.

הפריה חיצונית – תהליך התרבות נפוץ בדגים

הפריה חיצונית היא השיטה הנפוצה ביותר בעולם הדגים. בשיטה זו, הנקבה משחררת את הביציות (המכונות ביוץ או ספון) למים, והזכר משחרר את תאי הזרע (מילט) מעליהן.

היתרונות של הפריה חיצונית כוללים את היכולת לייצר כמות עצומה של ביצים, לעתים מאות אלפים בהטלה אחת. זה מפצה על העובדה שרק אחוז קטן מהביצים ישרוד בסופו של דבר.

דוגמאות לדגים עם הפריה חיצונית:

• דגי קרפיון וסוגי ברבוס
• רוב דגי האקווריום הטרופיים
• דגים כמו סלמון וטונה
• דגי זהב ורוב הציפרינידים

במינים רבים עם הפריה חיצונית, הזכרים והנקבות מפתחים התנהגויות סינכרוניזציה מרשימות כדי להבטיח שהביציות והזרע ישוחררו באותו זמן בדיוק, מה שמגדיל את סיכויי ההפריה.

הפריה פנימית בדגים – רבייה מתקדמת

למרות שהפריה חיצונית היא הנפוצה יותר, מספר משמעותי של מיני דגים פיתחו שיטות של הפריה פנימית. בשיטה זו, הזכר מעביר את הזרע ישירות לגוף הנקבה.

דגים עם הפריה פנימית כוללים:

• דגי גופי, מולי ופלטי: הזכרים משתמשים בגונופודיום להעברת הזרע.
• כרישים ובטאים: הזכרים משתמשים במבנים מיוחדים הנקראים קלספרים.
• דגי סיפן: הזכרים מפתחים כיס הריון לנשיאת הביצים המופרות.

היתרון העיקרי של הפריה פנימית הוא שיעור הפריה גבוה יותר, שכן הזרע והביצית נפגשים בסביבה מוגנת יחסית. כמו כן, זה מאפשר לדגים להתרבות בתנאי סביבה פחות אידאליים.

חיזור והתנהגות רבייתית בדגים

העולם המימי מלא בטקסי חיזור מרתקים ובהתנהגויות רבייתיות מורכבות. מגוון ההתנהגויות משקף את האסטרטגיות השונות שפיתחו הדגים כדי להבטיח את המשכיות הדורות.

טקסי החיזור המרשימים של דגים

טקסי החיזור בדגים יכולים להיות מרהיבים ומורכבים. הם משמשים למספר מטרות חשובות: משיכת בן זוג, סינכרון הרבייה וסימון לכך שהמחזר הוא בריא וחזק.

דוגמאות לטקסי חיזור מרתקים:

• דגי קרב (בטה): הזכר פורש את סנפיריו המרהיבים ומציג “ריקוד” מסובך.
• דגי ציקליד: מציגים התנהגויות סימון טריטוריה וחפירת בורות להטלה.
• דגי קופסה: זכרים שוחים בתבניות מורכבות תוך יצירת הבזקי אור כחולים-ירוקים.
• דגי סיכן: בונים קנים מרשימים מאצות וחומרים אחרים כדי למשוך נקבות.

אצל מינים רבים, צבעי הזכר משתנים באופן דרמטי בעונת הרבייה. הם הופכים עזים וזוהרים יותר כדי למשוך נקבות ולהרשים אותן.

תקשורת כימית וויזואלית בתהליך הרבייה

דגים משתמשים במגוון ערוצי תקשורת כדי לתאם את תהליכי הרבייה. במים, תקשורת כימית היא לעתים קרובות יעילה יותר מתקשורת ויזואלית או קולית.

פרומונים הם חומרים כימיים שמשחררים דגים כדי להעביר מסרים לבני מינם. הם עשויים לסמן מוכנות לרבייה, לסייע בזיהוי בן הזוג או לסנכרן שחרור של תאי רבייה.

בנוסף לתקשורת כימית, דגים רבים משתמשים באותות ויזואליים כגון:

• שינויי צבע דרמטיים
• הצגת סנפירים מורחבים
• תנועות גוף ייחודיות
• בנייה של מבנים כמו קנים

מחקרים הראו כי במינים מסוימים, הזכרים והנקבות אף מייצרים רעידות או צלילים תת-מימיים כחלק מטקסי החיזור. צלילים אלה נוצרים על ידי חיכוך חלקי גוף או על ידי שלפוחית השחייה.

טיפוסי קנים ואתרי הטלה

מינים רבים של דגים משקיעים מאמץ רב בבניית קנים או בבחירת אתרי הטלה מתאימים. מגוון האסטרטגיות בתחום זה מדהים ומותאם לסביבות החיים השונות.

סוגי קנים וטכניקות בנייה מרתקות

דגים בונים מגוון רחב של קנים המשמשים כאתרי הטלה וכמקלט לביצים או לצאצאים הצעירים. טכניקות הבנייה והחומרים משתנים בהתאם למין ולסביבה.

קנים נפוצים בעולם הדגים:

• קן בועות: דגי קרב (בטה) ולבירינת בונים קנים מבועות אוויר על פני המים.
• קנים על הקרקעית: דגי ציקליד חופרים בורות בקרקעית או מזיזים אבנים ליצירת אתר הטלה.
• קנים צפים: עשויים מחומר צמחי ומשמשים מינים כמו דג הקשת הננסי.
• מערות וסדקים: דגי ציקליד מסוימים מחפשים או יוצרים מערות בסלעים.
• קנים באצות: דגי סיכן וסוסוני ים אוספים ומארגנים אצות ליצירת קן.

בניית הקן היא בדרך כלל תפקידו של הזכר, אך במינים מסוימים הנקבה בונה את הקן או שבני הזוג עושים זאת יחד. זהו תהליך מורכב שיכול להימשך שעות או אפילו ימים.

בחירת אתרי הטלה בסביבות שונות

דגים שאינם בונים קנים עדיין בוחרים בקפידה את אתרי ההטלה. הבחירה מושפעת מגורמים כמו בטיחות, תנאי מים, זמינות חמצן ונוכחות של טורפים.

מיקומי הטלה נפוצים בטבע:

• בין צמחייה: מספק הסוואה והגנה לביצים.
• על סלעים או חצץ: שכיח בדגים הנוהגים להדביק את ביציהם למשטחים.
• בזרמי מים: דגי סלמון וטרוטה מטילים בזרמים חמצניים.
• באזורי שונית: דגים טרופיים רבים מטילים בקרבת שוניות אלמוגים.
• במערות ובחריצים: מספק הגנה מטורפים.

גורמים סביבתיים כמו טמפרטורת המים, רמת החמצן ורמת החומציות משפיעים על בחירת אתר ההטלה. דגים מסוימים אף מבצעים נדידות ארוכות כדי להגיע לאתרי הטלה אידאליים – הדוגמה המפורסמת ביותר היא דגי הסלמון שחוזרים למי המקור שבהם בקעו כדי להטיל את ביציהם.

טיפול בביצים וצאצאים

רמת הטיפול ההורי בביצים ובצאצאים משתנה מאוד בין מיני דגים שונים. החל מאלו שאינם מספקים כל טיפול, ועד למינים בעלי טיפול הורי מורכב ומרשים.

אסטרטגיות של דגים לשמירה על ביצים

מינים רבים של דגים פיתחו שיטות מתוחכמות להגנה על ביציהם. הגנה זו חיונית להגדלת סיכויי ההישרדות בסביבה המימית המאתגרת.

אסטרטגיות הגנה נפוצות:

• שמירה פעילה: הורים שומרים על הביצים, מאווררים אותן ומרחיקים טורפים.
• נשיאת ביצים על הגוף: במינים כמו דגי שפמנון מסוימים, הזכר נושא את הביצים בפיו.
• דגירה בפה: בדגי ציקליד מסוימים, ההורה (לרוב הנקבה) שומר על הביצים בפיו.
• הדבקת ביצים למשטחים: ביצים דביקות נצמדות למשטחים ופחות חשופות לטורפים.
• ביצים צפות: חלק מהדגים מטילים ביצים שצפות בין צמחייה או בפני המים.

אצל מינים מסוימים, ההורים אף מנקים את הביצים מפטריות וחיידקים באמצעות סנפירים או על ידי “ליקוק” הביצים, פעולה שמסייעת להסיר זיהומים ומחזקת את קליפת הביצה.

גידול צאצאים ותופעות ייחודיות של טיפול הורי

לאחר הבקיעה, חלק ממיני הדגים ממשיכים לספק טיפול לצאצאיהם. טיפול זה יכול להיות מורכב וממושך, דבר לא שכיח בקרב דגים בהשוואה ליונקים.

דוגמאות לטיפול הורי מרשים:

• הגנה קבוצתית: דגי ציקליד שומרים על להקת הצאצאים ומגנים עליהם מטורפים.
• האכלה ישירה: חלק מהדגים מספקים הפרשות עור עשירות בחלבונים לצאצאיהם.
• מקלט בעת סכנה: הורים מסוימים מאפשרים לצעירים לחזור לפיהם כמקלט בזמן סכנה.
• הדגמה של התנהגויות חיוניות: צעירים לומדים מהוריהם התנהגויות שונות כמו איתור מזון.

אחת התופעות המרתקות היא “דגירת פה” שבה ההורה שומר לא רק על ביצים אלא גם על הדגיגים הצעירים בפיו, לעתים למשך שבועות. במהלך תקופה זו ההורה לא אוכל, מה שמדגיש את ההשקעה האבולוציונית העצומה בהגנה על הצאצאים.

מעניין לציין שאצל חלק מהמינים הזכר הוא שמספק את רוב הטיפול ההורי – תופעה נדירה יחסית בעולם החי.

התאמות ייחודיות לרבייה בסביבות קיצוניות

דגים חיים במגוון עצום של בתי גידול מימיים – מכאלה עם טמפרטורות קיפאון ועד לאגמי מלח חמים. כדי להתמודד עם סביבות קיצוניות, מינים שונים פיתחו התאמות רבייה מרתקות.

רבייה בתנאי לחץ סביבתי

סביבות קיצוניות מציבות אתגרים ייחודיים לתהליכי הרבייה של דגים. התאמות אבולוציוניות מאפשרות למינים מסוימים לשגשג במקומות שנראים בלתי מתאימים לחיים.

דוגמאות להתאמות לסביבות קיצוניות:

• דגים קריופיליים (אוהבי קור): מטילים ביצים עם נוגדי קיפאון טבעיים.
• דגים בסביבות יבשות: מסוגלים לקבור את ביציהם בבוץ העמיד ליובש.
• דגים במים עמוקים: פיתחו ביצים גדולות במיוחד עשירות בחלמון.
• דגים במים מלוחים במיוחד: ביצים עם מנגנוני ויסות אוסמוטי מיוחדים.

דג הקילי האפריקאי מפתח ביצים עמידות ליובש שיכולות לשרוד חודשים ללא מים, עד שהגשמים חוזרים. זוהי התאמה מדהימה לחיים באזורים עם עונות יבשות ארוכות.

רבייה עונתית והתאמתה לתנאי סביבה משתנים

רוב הדגים מתרבים באופן עונתי, בתזמון עם תנאים סביבתיים אופטימליים. גורמים שונים מפעילים את תהליכי הרבייה, והדגים מתאימים את מחזורי הרבייה שלהם לשינויים בסביבה.

גורמים מפעילי רבייה:

• שינויי טמפרטורה: עליית טמפרטורת המים באביב מפעילה רבייה אצל מינים רבים.
• אורך יום: שינויים בשעות האור (פוטופריודה) משפיעים על הורמוני רבייה.
• שינויי זרימה: שיטפונות עונתיים מפעילים רבייה אצל דגי נהרות.
• מופעי ירח: דגי שונית מסוימים מתזמנים רבייה לפי מחזורי ירח.
• זמינות מזון: פריחת פלנקטון עשויה לסנכרן מועדי רבייה.

דגי הסלמון מבצעים נדידות רבייה מרשימות, העולים ממי הים למי מקור מתוקים. הם מסוגלים לנווט חזרה לנחל הולדתם באמצעות חוש הריח, שם הם מתרבים ומטילים את ביציהם בדיוק באותה סביבה בה הם עצמם נולדו.

התאמות כאלו אינן רק מרתקות מבחינה ביולוגית, אלא גם חיוניות לשרידות המינים בעולם המשתנה תדיר בשל שינויי אקלים והשפעות אנושיות אחרות.

רבייה בשבי ובאקווריומים

ריבוי דגים באקווריום הביתי או במערכות שבי מסחריות מציב אתגרים שונים מאלו שבטבע. עם זאת, הבנת ההתנהגויות הטבעיות של הדגים מסייעת בהצלחת הרבייה בתנאי שבי.

תנאים מיטביים לרבייה במערכות אקווריום

יצירת הסביבה המתאימה היא המפתח להצלחת רבייה באקווריום. חובבי אקווריום צריכים לחקות את התנאים הטבעיים שמעודדים רבייה אצל המינים השונים.

גורמים חשובים בהכנת אקווריום לרבייה:

• איכות מים: רמות אמוניה ונִיטריט נמוכות, pH מתאים למין הספציפי.
• טמפרטורה: העלאה קלה בטמפרטורה מעוררת רבייה אצל מינים רבים.
• תזונה: האכלה במזון חי עשיר מכינה את הדגים לרבייה.
• מקומות מחבוא: צמחייה, מערות או משטחים להדבקת ביצים.
• אקווריום הטלה נפרד: מגן על הביצים והצאצאים מטריפה.

עבור מינים רבים, סימולציה של תנאי גשם באמצעות החלפות מים קרים יותר או יצירת זרמים יכולה להיות טריגר יעיל לרבייה. זה מחקה את עונת הגשמים בסביבתם הטבעית.

אתגרים וטיפים להצלחת רבייה בתנאי שבי

רבייה מוצלחת באקווריום דורשת תשומת לב לפרטים וסבלנות. מגדלים מקצועיים פיתחו טכניקות מגוונות להתמודדות עם האתגרים השונים.

טיפים להצלחה ברבייה:

• בחירת זוגות מתאימים: דגים בריאים, בוגרים ובמצב גופני טוב.
• הבנת אותות החיזור: זיהוי סימנים שהדגים מוכנים לרבייה.
• טיפול בביצים: העברה לאקווריום נפרד או טיפול נגד פטריות במידת הצורך.
• הזנת דגיגים: אספקת מזון מתאים לגודל פיהם (אינפוזוריה, רוטיפרים, ארטמיה).
• הפרדת הורים לפי הצורך: מינים מסוימים עלולים לטרוף את הצאצאים.

אחת הבעיות הנפוצות היא זיהום פטרייתי של הביצים. טיפול במרפא פטריות עדין או השימוש בעלי שקד הודי (Catappa) יכול לסייע במניעת זיהומים ובהגדלת שיעורי הבקיעה.

כדאי לזכור שלא כל ניסיון רבייה יצליח, במיוחד עם מינים מאתגרים. סבלנות, תצפיות וניסוי וטעייה הם חלק חשוב מהתהליך. לעתים קרובות, ההצלחה מגיעה רק לאחר מספר ניסיונות.

מגדלים מקצועיים ממליצים לתעד את כל הניסיונות – המוצלחים והכושלים – כדי ללמוד ולשפר את הטכניקות בעתיד.

מקרים ייחודיים ותופעות מרתקות ברבייה

עולם רבייה של הדגים מלא בתופעות יוצאות דופן ובאדפטציות מפתיעות. אבולוציה יצרה מגוון עצום של אסטרטגיות רבייה, חלקן נשמעות כמעט דמיוניות.

שינוי מין והרמפרודיטיות בדגים

בניגוד לרוב היונקים, אצל דגים רבים המין אינו קבוע לכל החיים. תופעות של שינוי מין והרמפרודיטיות (דו-מיניות) נפוצות בקרב מינים רבים.

דוגמאות מרתקות לשינויי מין:

• הרמפרודיטיות רציפה: דגים בעלי איברי רבייה זכריים ונקביים פעילים בו-זמנית.
• הרמפרודיטיות עוקבת: דגים המשנים את מינם במהלך חייהם.
• פרוטאנדריה: דגים שמתחילים את חייהם כזכרים והופכים לנקבות (נפוץ בדגי ליצן).
• פרוטוגיניה: דגים שמתחילים כנקבות והופכים לזכרים (נפוץ בדגי תוכי רבים).

דג הליצן המפורסם (מהסרט “מוצאים את נמו”) מדגים תופעה מרתקת של פרוטאנדריה. בקבוצה חברתית, כאשר הנקבה השולטת מתה, הזכר הדומיננטי משנה את מינו והופך לנקבה, וזכר צעיר בלהקה מתקדם להיות הזכר הדומיננטי החדש.

רבייה בתולית ותופעות רבייה נדירות אחרות

עולם הדגים מגלה דרכי רבייה שחורגות מהדגם המוכר של הפריית ביצית על ידי זרע. תופעות אלו מאפשרות רבייה בתנאים קיצוניים או כאשר בני זוג אינם זמינים.

תופעות רבייה ייחודיות:

• פרתנוגנזה (רבייה בתולית): התפתחות ביצית ללא הפריה, יוצרת צאצאים שהם העתקים גנטיים של האם.
• גינוגנזה: הזרע מגרה את הביצית להתפתח אך אינו תורם חומר גנטי.
• היברידיזציה: הכלאות בין מינים שונים היוצרות צאצאים פוריים או עקרים.
• פוליפלואידיה: דגים עם מספר עותקים של הגנום, לעתים כתוצאה מהיברידיזציה.

אחד המקרים המרתקים הוא של מולי האמזונס (Poecilia formosa), מין הידוע ברבייה גינוגנטית. נקבות אלו זקוקות לזרע ממין קרוב כדי להתחיל את התפתחות הביצה, אך הזרע אינו תורם מטען גנטי. התוצאה: כל הצאצאים הם שיבוטים נקביים של האם.

תופעות מרתקות אלו לא רק מעניינות מבחינה ביולוגית, אלא גם מספקות תובנות חשובות להבנת התהליכים האבולוציוניים ולפיתוח טכנולוגיות רבייה בחקלאות מים.

סיכום וחשיבות הבנת תהליכי רבייה בדגים

מסענו לעומק עולם הרבייה של הדגים חושף את המגוון העצום והמורכבות המרתקת של אסטרטגיות הרבייה שהתפתחו לאורך מיליוני שנות אבולוציה. מהפריה חיצונית פשוטה ועד לשינויי מין ורבייה בתולית, דגים פיתחו פתרונות מגוונים לאתגר ההמשכיות בסביבה המימית.

הבנת תהליכי רבייה בדגים חיונית לא רק מבחינה מדעית, אלא גם לשימור מינים בסכנת הכחדה, לחקלאות ימית יעילה ובת-קיימא, ולחובבי אקווריום המעוניינים לגדל ולרבות דגים בביתם. מחקרים בתחום זה ממשיכים לחשוף תופעות חדשות ומפתיעות, המרחיבות את הבנתנו לגבי גמישות המערכות הביולוגיות.

כל פעם שאנו מתבוננים באקווריום או צוללים בשונית אלמוגים, אנחנו למעשה צופים במיליוני שנות אבולוציה שעיצבו את התנהגויות הדגים, צבעיהם המרהיבים וטקסי החיזור המורכבים שלהם – כולם חלק מהמאמץ הבלתי פוסק להבטיח את המשכיות המין.

שאלות נפוצות על התרבות דגים

מקורות:

• מאגר המידע – דגים ורבייה
• Animals Now – החיים המיניים של דגים