איך גלעד שליט נחטף: סיפור החטיפה, השבי והשחרור המלא

גלעד שליט, חייל בחיל השריון בן 19, נחטף ב-25 ביוני 2006 במהלך שירותו הצבאי ליד מעבר כרם שלום בגבול רצועת עזה. החטיפה, שבוצעה על ידי חוליה משולבת של ארגוני הטרור חמאס, ועדות ההתנגדות העממית וצבא האסלאם, הייתה אירוע טראומטי שהשפיע על מדינת ישראל כולה. בפעולה נהרגו שני חיילים נוספים – סמ”ר פאבל סלוצקר וסמ”ר חנן ברק. שליט הוחזק בשבי חמאס ברצועת עזה במשך יותר מחמש שנים, תקופה שבמהלכה נעשו מאמצים דיפלומטיים וצבאיים רבים לשחרורו. החטיפה והקמפיין הציבורי לשחרורו הפכו לאחד הנושאים המרכזיים בשיח הישראלי, ועוררו דיונים נוקבים על השאלה כמה צריך לשלם תמורת חייל שבוי. במאמר זה נסקור את האירועים שהובילו לחטיפתו של גלעד שליט, את תהליך החטיפה עצמו, ואת המסע הארוך עד לשחרורו באוקטובר 2011.

רקע אישי: מי הוא גלעד שליט?

גלעד שליט נולד ב-28 באוגוסט 1986 במצפה הילה שבגליל המערבי. הוא גדל במשפחה ישראלית רגילה, בן לנועם ואביבה שליט. לפני גיוסו לצה”ל, היה גלעד נער שקט שאהב ספורט.

בשנת 2005 התגייס גלעד לחיל השריון. הוא שירת כטען-קשר בטנק מרכבה סימן 3. שירותו התנהל באופן תקין ורגיל עד אותו יום גורלי של 25 ביוני 2006.

חבריו תיארו אותו כחייל שקט, מסור ואחראי. הוא לא בלט במיוחד בין חבריו ליחידה, אך מילא את תפקידו כראוי. משפחתו תמיד תיארה אותו כבן רגיש וחושב.

לאחר חטיפתו, הפך שמו של גלעד שליט לסמל במאבק הישראלי להשבת חיילים חטופים. דמותו הצנועה והשקטה הייתה לדגל שסביבו התאחדו ישראלים מכל קצוות הקשת הפוליטית.

ההתרחשויות בגבול עזה ערב חטיפת שליט

בתקופה שקדמה לחטיפתו של גלעד שליט, השטח באזור גבול רצועת עזה היה רווי מתיחות. ישראל השלימה את תכנית ההתנתקות מרצועת עזה באוגוסט 2005, כשנה לפני החטיפה.

לאחר ההתנתקות, גברה פעילות הטרור מצד ארגונים פלסטינים. ירי רקטות קסאם לעבר יישובי הדרום הפך לעניין שבשגרה. צה”ל הגיב בפעולות תגמול שונות.

בינואר 2006, כחצי שנה לפני החטיפה, זכה חמאס ברוב בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. מצב זה יצר מתיחות גוברת באזור, והחמאס החל לבסס את שליטתו ברצועת עזה.

כחודשיים לפני חטיפת שליט, בתאריך 9 ביוני 2006, נהרגו שבעה אזרחים פלסטינים בחוף עזה בנסיבות שישראל טענה כי לא היו קשורות לפעילותה. אירוע זה הגביר את המתיחות באזור.

תכנון מבצע “ערפל מתגלגל” – החטיפה של גלעד שליט

לפי מסמכים ועדויות שנחשפו לאחר מכן, חמאס תכנן את חטיפת החייל הישראלי במשך חודשים ארוכים. הארגון כינה את המבצע בשם הקוד “ערפל מתגלגל”.

מסרטון שפרסם חמאס שנה לאחר שחרורו של שליט, עולה כי התכנון החל כבר בתחילת שנת 2006. הארגון ביצע תצפיות ממושכות על הפעילות הצה”לית באזור כרם שלום.

המחבלים חפרו מנהרה באורך של כ-800 מטרים מרצועת עזה לשטח ישראל. המנהרה הסתיימה מאחורי מוצב צה”ל באזור. החפירה ארכה מספר חודשים ונעשתה בסודיות מוחלטת.

בראש חוליית המחבלים שתכננה את החטיפה עמד אחמד ג’עברי, מפקד בכיר בזרוע הצבאית של חמאס. לחמאס חברו גם פעילים מארגונים נוספים – ועדות ההתנגדות העממית וצבא האסלאם.

אחד המפקדים המרכזיים בחטיפה היה ראאד עטאר, שלימים נהרג בתקיפה ישראלית במבצע “צוק איתן”. עטאר היה אחראי על החזקתו של שליט במשך תקופת השבי.

הכנות מדוקדקות לפעולת החטיפה

תחקירים שפורסמו לאחר החטיפה חושפים את ההכנות המדוקדקות שביצעו המחבלים. הם אספו מידע מודיעיני מקיף על הפעילות הצה”לית באזור ועל נוהלי האבטחה במוצבים.

המחבלים התאמנו על תרחישי החטיפה במשך שבועות ארוכים. הם בנו דגם של העמדה הצה”לית והתאמנו על כיבושה ועל חטיפת חייל.

לפי סרטון שפרסם חמאס, הם צפו בתנועת החיילים והכירו את לוחות הזמנים של חילופי המשמרות. הם תכננו לתקוף בשעת בוקר מוקדמת, כאשר ערנות החיילים נמוכה יחסית.

המחבלים הקפידו על חשאיות מוחלטת. רק מעטים ידעו על הפעולה המתוכננת, מחשש לדליפת מידע לישראל. הפעולה עצמה נקבעה לשעה 5:30 בבוקר של יום ראשון, 25 ביוני 2006.

ליל החטיפה: המארב בכרם שלום

בליל החטיפה, 24-25 ביוני 2006, הייתה המתיחות באזור גבוהה. עם זאת, לא היו התרעות מודיעיניות ספציפיות על כוונה לחטוף חייל באזור כרם שלום.

גלעד שליט וחבריו ליחידה היו במשמרת לילה כשהם מאיישים עמדת תצפית בקרבת מעבר כרם שלום. הם היו חלק מכוח שכלל טנק מרכבה וג’יפ צבאי.

בשעה 5:30 לפנות בוקר, קבוצה של שמונה מחבלים חדרה לשטח ישראל דרך המנהרה שחפרו. הם התחלקו לשלוש חוליות שפעלו במקביל.

• החוליה הראשונה תקפה את הג’יפ הצבאי וחיסלה את יושביו
• החוליה השנייה תקפה את מגדל השמירה הסמוך
• החוליה השלישית, שכללה את מי שלימים נודע כחוטפיו הישירים של שליט, התקדמה לעבר הטנק

המחבלים ירו מטען RPG לעבר הטנק, והטילו רימוני יד לתוכו. הפיצוץ גרם למותם של שני חברי צוות הטנק: סמ”ר חנן ברק וסמ”ר פאבל סלוצקר. שני החיילים האחרים בטנק – שליט וחייל נוסף – נפצעו.

רגעי החטיפה: כך הוצא גלעד שליט מהטנק

לפי המידע שנחשף מאוחר יותר, לאחר הפגיעה בטנק, גלעד שליט היה פצוע באופן קל. הוא הצליח לצאת מהטנק בכוחות עצמו. החייל הרביעי בצוות הטנק הצליח להסתתר ולשרוד את ההתקפה.

המחבלים זיהו את שליט מיד והבינו שזו הזדמנות לחטוף חייל ישראלי חי. הם תפסו אותו והחלו לגרור אותו במהירות לעבר פתח המנהרה.

עדויות מצביעות על כך שהמחבלים הלבישו על שליט בגדים אזרחיים ופנו עמו במהירות לכיוון רצועת עזה. זמן קצר לאחר החטיפה, הכוחות הישראליים פתחו במרדף אחרי החוטפים.

למרות התגובה המהירה יחסית של כוחות צה”ל, המחבלים הצליחו להימלט עם שליט דרך המנהרה ולהגיע לעומק רצועת עזה. מרגע זה החל השבי הממושך של גלעד שליט.

לפי דיווחים, המחבלים העבירו את שליט במהירות בין מספר מקומות מסתור ברצועה, כדי למנוע את איתורו על ידי ישראל. בתוך שעות ספורות מהחטיפה, כבר היה שליט עמוק בתוך רצועת עזה, מוחזק במקום סודי.

התגובה הראשונית של ישראל לחטיפת שליט

מיד לאחר שהתבררה חטיפתו של גלעד שליט, הוחל במרדף נרחב אחר החוטפים. צה”ל הפעיל כוחות גדולים באזור הגבול בניסיון לאתר את המנהרה ואת נתיב הבריחה.

ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, כינס ישיבת חירום של הקבינט המדיני-ביטחוני. בישיבה הוחלט על תגובה תקיפה לחטיפה.

תוך ימים ספורים יצא צה”ל למבצע “גשמי קיץ” ברצועת עזה. המבצע כלל תקיפות אוויריות נרחבות וכניסה קרקעית לחלקים מהרצועה.

יעדי המבצע הוגדרו באופן רשמי:

1. שחרורו של גלעד שליט
2. הפסקת ירי הרקטות מרצועת עזה
3. פגיעה בתשתיות הטרור

במקביל, החלו מאמצים דיפלומטיים אינטנסיביים לשחרורו של שליט. מצרים נכנסה לתמונה כמתווכת העיקרית בין ישראל לחמאס.

בתוך ימים החלו להגיע סימני חיים ראשונים משליט. ב-26 ביוני, יום לאחר החטיפה, פרסמו הארגונים שחטפו את שליט הודעה ובה דרישות לשחרור של 1,000 אסירים פלסטינים וערבים, תמורת מידע על מצבו.

המשפחה והציבור: תחילת המאבק לשחרור גלעד

משפחת שליט, בראשות האב נועם שליט, החלה במאבק ציבורי נחוש לשחרור בנם. בתחילה המאבק היה שקט יחסית, בהתאם להנחיות הגורמים הביטחוניים.

עם חלוף הזמן וחוסר ההתקדמות במגעים, החריפו הורי שליט את מאבקם הציבורי. הם החלו להופיע באופן קבוע בכלי התקשורת וקראו לממשלה לעשות הכל לשחרורו.

הציבור הישראלי התגייס למאבק למען שליט. נוסדו קבוצות תמיכה וארגוני מתנדבים שפעלו למען שחרורו. סמלים כמו הסרט הצהוב ושלטים עם מספר ימי השבי הפכו למראה שכיח ברחבי ישראל.

בשנת 2008 הקימו פעילים “אוהל מחאה” מול בית ראש הממשלה בירושלים. האוהל, שפעל ברציפות עד לשחרורו של שליט, הפך למוקד עלייה לרגל עבור ישראלים רבים ולסמל למאבק.

ב-2010 ארגנו תומכי המשפחה “מסע לירושלים”, שבו צעדו אלפי אנשים מבית משפחת שליט במצפה הילה לירושלים. המסע זכה לתמיכה ציבורית עצומה והגביר את הלחץ על הממשלה.

תנאי השבי של גלעד שליט בעזה

במהלך חמש השנים וארבעת החודשים בהם הוחזק גלעד שליט בשבי, מעט מאוד היה ידוע על תנאי החזקתו. רק לאחר שחרורו התגלו פרטים רבים על התקופה הקשה שעבר.

שליט הוחזק רוב הזמן בחדר תת-קרקעי, ללא אור טבעי. המקום היה מוסתר היטב, וחמאס החליף את מקום מחבואו מספר פעמים במהלך השבי, מחשש לחילוצו בידי כוחות ישראליים.

לפי עדותו של שליט לאחר שחרורו, הוא שהה במעצר בתנאי בידוד כמעט מוחלטים. המגע היחיד שלו היה עם שומריו, שהוחלפו מדי תקופה כדי למנוע יצירת קשרים אישיים.

תזונתו הייתה בסיסית, בעיקר פיתות, אורז ושעועית. לעיתים קיבל מאכלים נוספים. מצבו הבריאותי התדרדר במהלך השבי בשל חוסר בשמש ובפעילות גופנית.

חמאס אפשר לו לצפות בערוצי טלוויזיה ערבים, ובמיוחד בערוץ הטלוויזיה של חמאס. באמצעות הטלוויזיה, שמר שליט על קשר עקיף עם העולם החיצון וידע על המאבק לשחרורו.

סימני חיים: המסרים הבודדים משליט בשנות השבי

במהלך השבי, שוחררו מספר סימני חיים מגלעד שליט. הראשון היה הקלטת אודיו ששוחררה ב-25 ביוני 2007, בדיוק שנה לאחר חטיפתו.

ב-2 ביולי 2007 פרסם חמאס מכתב בכתב ידו של שליט. במכתב ביקש שליט מממשלת ישראל לעשות הכל לשחרורו. מומחים שבדקו את המכתב אישרו כי אכן נכתב בידי גלעד שליט.

סימן החיים המשמעותי ביותר היה סרטון וידאו ששוחרר ב-2 באוקטובר 2009. בסרטון נראה שליט קורא טקסט שהוכן עבורו. למרות זאת, הסרטון אישר כי הוא בחיים ובמצב גופני סביר.

הסרטונים והמכתבים הללו היו חלק מהלחץ הפסיכולוגי שהפעיל חמאס על ישראל והם נועדו להגביר את הלחץ הציבורי לסגירת עסקה לשחרורו.

למרות המצוקה הברורה, שליט הפגין חוסן נפשי מרשים במהלך כל תקופת השבי. שומריו סיפרו לאחר שחרורו כי הוא שמר על שגרה יומית מסוימת, והקפיד לשמור על היגיינה אישית ועל כבודו בתנאים הקשים.

המשא ומתן המתמשך לשחרור שליט

משא ומתן לשחרורו של גלעד שליט התנהל לסירוגין במשך כל תקופת שביו. המגעים התנהלו בתיווך מצרי, גרמני, ולעיתים גם צרפתי (בשל אזרחותו הצרפתית של שליט).

דרישותיו הראשוניות של חמאס היו שחרור 1,400 אסירים פלסטינים, כולל מחבלים בכירים האחראים על פיגועים קשים. ישראל דחתה את הדרישות המקוריות הללו.

במהלך השנים התקיימו מספר סבבי משא ומתן, שכולם הסתיימו ללא הסכם. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה בשאלה האם לשחרר אסירים “כבדים” – מחבלים האחראים על הריגת אזרחים ישראלים רבים.

בממשלת אהוד אולמרט התקיים דיון ער בשאלה זו, וכמעט הושגה עסקה בשנת 2009. אולם חילופי השלטון בישראל הקפיאו את המגעים לתקופה מסוימת.

הממשלה בראשות בנימין נתניהו חידשה את המגעים, אך עמדה על תנאים נוקשים יותר. נתניהו דרש שמחבלים “כבדים” יגורשו מהשטחים או יישלחו לעזה, ולא יוכלו לחזור לגדה המערבית.

הפריצה במגעים והדרך להסכם הסופי

הפריצה המשמעותית במגעים התרחשה בקיץ 2011. לאחר הדחת הנשיא המצרי חוסני מובארק, גורמים שונים במצרים החלו לפעול בנמרצות לקידום העסקה.

המתווך המצרי העיקרי היה ראש המודיעין המצרי, מוחמד אבראהים. הוא עבד במקביל מול ישראל ומול חמאס, והצליח לגשר על הפערים.

בספטמבר 2011 החל להסתמן כי עסקה אפשרית. נתניהו כינס דיונים חשאיים עם שרים בכירים ועם ראשי מערכת הביטחון. הלחץ הציבורי בישראל הגיע לשיאו, עם הפגנות המוניות לשחרור שליט.

ב-11 באוקטובר 2011 התכנס הקבינט המדיני-ביטחוני ואישר את העסקה לשחרור שליט. העסקה אושרה ברוב של 26 מול 3 (המתנגדים היו השרים אביגדור ליברמן, משה יעלון ועוזי לנדאו).

המחיר היה כבד: שחרור 1,027 אסירים פלסטינים בשני שלבים. השלב הראשון – שחרור 450 אסירים, כולל מחבלים בכירים, תמורת שליט. השלב השני – שחרור 577 אסירים נוספים לאחר חזרתו של שליט לישראל.

יום השחרור: השיבה לישראל

יום שחרורו של גלעד שליט, 18 באוקטובר 2011, היה יום היסטורי בישראל. החל מהשעות המוקדמות של הבוקר, כלי התקשורת שידרו בשידור חי את כל שלבי העסקה.

המבצע הוגדר כ”מבצע חילופין”. שליט הועבר מעזה למצרים דרך מעבר רפיח, שם פגש אותו צוות ישראלי הכולל אנשי רפואה ומודיעין.

במקביל, יצאו האסירים הפלסטינים מכלא קציעות. חלקם הועברו לרצועת עזה, חלקם לגדה המערבית, ואחרים גורשו לטורקיה, קטאר ומדינות אחרות.

שליט נראה לראשונה בשידור חי מצרי, כשהוא מוחזק בראיון קצר על ידי הטלוויזיה המצרית. הוא נראה חיוור, רזה וחלש, אך מתפקד.

לאחר הראיון, הועבר למדי צה”ל ועבר בדיקה רפואית ראשונית. מיד לאחר מכן הועבר לישראל דרך מעבר כרם שלום – אותו מקום ממנו נחטף 1,941 ימים קודם לכן.

פגישה עם המשפחה והצעדים הראשונים בחזרה לחיים

מיד לאחר הגעתו לישראל, הועבר שליט לבסיס חיל האוויר בתל נוף. שם פגש לראשונה את הוריו, אחיו ואחותו במפגש מרגש שצולם בחלקו.

מבסיס תל נוף הועבר שליט במסוק לביתו במצפה הילה, שם חיכו לו מאות תומכים ועיתונאים. ההתרגשות הלאומית הגיעה לשיאה עם חזרתו הביתה.

בשבועות הראשונים לאחר שחרורו, עבר שליט תהליך שיקום פיזי ונפשי. הוא סבל מתת-משקל, מחסור בויטמין D עקב היעדר חשיפה לשמש, ומבעיות רפואיות נוספות.

הצבא הנחה את התקשורת לשמור על פרטיותו ולאפשר לו לחזור לחיים באופן הדרגתי. כבר בימים הראשונים הוא החל לצאת מהבית לטיולים קצרים באזור הגליל.

שבועות ספורים לאחר שחרורו, פגש שליט את ראש הממשלה נתניהו ואת שר הביטחון ברק. במפגש הודה להם על המאמצים לשחררו, ושמע מהם על התהליך שהוביל לעסקה.

מבט לאחור: השלכות ולקחים מפרשת חטיפת שליט

פרשת חטיפתו ושחרורו של גלעד שליט השפיעה עמוקות על החברה הישראלית והביאה לשינויים רבים בפרקטיקה הצבאית והמדינית של ישראל.

בעקבות החטיפה, שינה צה”ל את “נוהל חניבעל” – הנוהל שקובע כיצד יש לפעול במקרה של חטיפת חייל. הנוהל המעודכן מדגיש את מניעת החטיפה גם במחיר של סיכון החייל החטוף.

חמאס הפיק לקחים מהפרשה וראה בה הצלחה גדולה. עדויות של מחבלים שנתפסו מאוחר יותר מלמדות שחטיפת גלעד שליט הפכה למודל לחיקוי, וחמאס המשיך לתכנן חטיפות נוספות.

המחיר ששולם תמורת שליט – 1,027 אסירים פלסטינים – נותר שנוי במחלוקת בחברה הישראלית. תומכי העסקה מדגישים את הערך של “פדיון שבויים”, בעוד מתנגדיה מצביעים על הסכנה שבשחרור מחבלים רבי-קורבנות.

הקמפיין הציבורי לשחרור שליט נחשב לאחד המוצלחים בהיסטוריה הישראלית. הוא הוכיח את כוחה של החברה האזרחית ואת יכולתה להשפיע על קבלת החלטות ברמה הלאומית.

גלעד שליט היום: החיים אחרי השבי

לאחר שחרורו, עבר גלעד שליט תהליך שיקום ארוך וחזרה הדרגתית לחיים נורמטיביים. הוא השלים את שירותו הצבאי באופן פורמלי בשנת 2012.

שליט שומר על פרופיל תקשורתי נמוך, אך מדי פעם מופיע באירועים ציבוריים. הוא השלים תואר אקדמי בכלכלה ומדעי החברה באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 2020 נשא שליט לאישה את עמית שלזינגר, והשניים התחתנו בטקס פרטי. החתונה סימלה עבור רבים את סגירת המעגל וחזרתו המלאה לחיים נורמליים.

על אף נסיונות התקשורת לראיין אותו על חוויותיו, שליט נמנע מלדבר באופן פומבי על תקופת השבי. אביו, נועם שליט, ממשיך לעיתים לדבר בשמו באירועים הקשורים לחיילים חטופים ונעדרים.

פרשת חטיפתו של גלעד שליט ממשיכה להדהד בחברה הישראלית, ומשמשת כתזכורת מתמדת למחויבות המדינה לחייליה ולמחיר שהיא מוכנה לשלם עבורם.

סיכום: לקחים מחטיפת גלעד שליט

חטיפתו של גלעד שליט ב-25 ביוני 2006 והשבי הממושך שארך יותר מחמש שנים, מהווים אחד האירועים המשמעותיים בהיסטוריה הישראלית המודרנית. סיפורו משקף את המתח המתמיד בין ביטחון ישראל לבין ערך פדיון שבויים, ואת היחסים המורכבים בין ישראל לארגוני הטרור בעזה. הפרשה חשפה את מגבלות הכוח הצבאי אל מול טקטיקות גרילה וטרור, והדגישה את החשיבות של מודיעין מדויק ותגובה מהירה. המקרה של שליט ממשיך להשפיע על דוקטרינת הלחימה הישראלית ועל תפיסת החברה הישראלית את ערך חיי חייליה. עסקת שליט סימנה עבור הציבור הישראלי ניצחון של ערך החיים והאחריות ההדדית, אך גם הציבה שאלות קשות לגבי המחיר הביטחוני והמוסרי שמדינה דמוקרטית מוכנה לשלם.

שאלות נפוצות על איך גלעד שליט נחטף

מקורות:

• ויקיפדיה – גלעד שליט
• Ynet – חמאס חושף: כך חטפנו את גלעד שליט